מסלול הטיול: אזור אכזיב
את המסלול מתחילים בגשר שמעל נחל כזיב, סמוך לשמורת אכזיב. מנקודה זו ועד אזור עבדון אין סימון מסודר, ולכן כדאי להעזר בסיפור הדרך.
בסמוך לשפך הנחל נמצא תל אכזיב.
תל אכזיב הוא שרידיו של ישוב קדום שאזכורים לו מופיעים לאורך כל תקופות ההיסטוריה, החל מתקופת יהושע. חז"ל קבעו את היישוב אכזיב כגבולה הצפוני של ארץ ישראל לענייני ההלכה – דהיינו, דיני הלכה שונים היו תקפים ממנו ודרומה, וכך גם לגבי גביית מיסים. אכזיב שימש כנמל קדום בתקופות רבות כמו נמלים קטנים אחרים לאורך החוף (דור, עתלית ואחרים), וסביבו התפתח היישוב, ששרידים ארכאולוגיים ממנו ניתן לראות בגן לאומי אכזיב.
ממשיכים עם נחל כזיב מזרחה כ-100 מטר, עד שמגיעים לגשר מסילת הרכבת שעובר מעליו. במקום נמצאת אנדרטת יד לי"ד.
בליל 16 ביוני 1946 התקיים מבצע ליל הגשרים – פעולה משולבת של תנועת המרי העברי שבוצעה על ידי לוחמי הפלמ"ח, שמטרתה הייתה לפוצץ 11 גשרים שונים שמקשרים את ישראל לשכנותיה. במסגרת הפעולה נשלחה חוליה בפיקודו של נחמיה שיין לפוצץ את גשר הרכבת וגשר הכביש שמעל לנחל כזיב. בעת ההתגנבות לעבר הגשרים התגלתה החולייה, ובזמן קרב היריות שהתפתח במקום, התפוצץ חלק מחומר הנפץ, עוד לפני שהונח בצורה מסודרת מתחת לגשר. כתוצאה מהפיצוץ הלא מתוכנן נהרס רק גשר הרכבת (גשר הכביש נשאר שלם) ונהרגו 13 מלוחמי הפלמ"ח. לזכרם ולזכר יחיעם וייץ (שנהרג מוקדם יותר בפעולה), הוקמה אנדרטתיד לי"ד סמוך לגשר הרכבת, ששוקם מחדש מאוחר יותר. שאר חברי החולייה נסוגו בהצלחה למערה בסמוך לקיבוץ חניתה ולא התגלו על ידי הבריטים. במסגרת מבצע ליל הגשרים (מבצע מרכלת), פוצצו בהצלחה עוד תשעת הגשרים בשאר חלקי הארץ.
מאתר ההנצחה ממשיכים מזרחה בדרך העפר שמדרום לנחל בין מטעים. לאחר כ-5 ק"מ מגיעה הדרך למפגש עם כביש 70, בסמוך לצומת מנות. מהצומת ממשיכים לאורך הכביש מזרחה לעבר עבדון. לאחר כמה מאות מטרים ישנה פנייה ימינה לעבר מנות, אך אנו נמשיך ללכת עם הכביש השמאלי לעבר עבדון.
- לאחר כ-1.5 ק"מ יוצאת מכביש הגישה לישוב עבדון דרך עפר בסימון שבילים ירוק. נפנה ימינה אל הדרך, ולאחר כ-1.5 ק"מ נוספים נגיע לעין חרדלית, שם נמצאת תחנת שאיבה של מקורות. מעט אחריו נמצא שער שמונע כניסת רכבים לנחל כזיב. אנו נמשיך עם השביל במעלה נחל כזיב.
הר מירון
מחרבת חממה, מתחילים עלייה לא קלה של כ-2.5 ק"מ לעבר פסגת הר מירון. השביל השחור יוצא מחרבת חממה במסלול יפה שלרוב מוצל. מחרבת חממה ועד סוף המסלול נצעד למעשה במסלול של שביל ישראל, המסומן בסימון לבן-כחול-כתום.
בסמוך לפסגת ההר נפגוש שביל אדום עם אפשרות לפנות ימינה או שמאלה. אנו נמשיך עם שביל ישראל שמאלה, אל מסלול נוח המקיף את חלקה הצפוני של פסגת הר מירון. בדרך נפגוש שפע תצפיות מרהיבות לנוף הגליל העליון.
שביל הפסגה הוא חלק משמורת הר מירון היפהפייה, שהיא הגדולה בשמורות החורש הים-תיכוני בישראל. שטחה של השמורה הוא כמאה אלף דונם, המשתרעים על פני כל גוש רכס הרי מירון. הרכס מונה תשע פסגות המתנשאות לגובה של יותר מאלף מטר מעל פני הים, והגבוהה שבהן היא פסגת הר מירון (1204 מטר), השני בגובהו בארץ אחרי החרמון. בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים (כאלף מ"מ ויותר), שיחד עם סלעי הגיר והדולומיט הבונים אותו, יוצרים נוף קארסטי מגוון של טרשים, בולענים, עמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים. הטופוגרפיה התלולה הקשתה על התיישבות האדם באזור מקדמת דנא, ולכן קיים בו חורש ים-תיכוני מפותח ורצוף שכמעט ולא נפגע מיד אדם. בחורש תמצאו עצי אלון מצוי ואלון תולע, שזיף הדב, אגס סורי וכן ערער ארזי וחוזרר החורש, שזהו בית גידולם היחיד בארץ. מגוון הפרחים כאן עשיר במיוחד וכולל מספר מינים נדירים, בהם רקפת יוונית, אדמונית החורש ומיני סחלבים. בחורף הפסגה מכוסה לעיתים קרובות בשלג.
באזור השמורה, בה יש לטייל רק בשבילים המסומנים, גרה אוכלוסייה דרוזית בכפרים חורפיש, בית ג'אן, פקיעין ועוד. בעשורים האחרונים מתחדדת סוגיית שמירת הטבע והנוף אל מול הפיתוח של הכפרים הללו, שעם הקמת המדינה מנו רק מאות בודדות של תושבים, אך מאז אוכלוסייתם גדלה פי כמה וכמה.
מפסגת ההר ממשיך שביל ישראל לרדת לכיוון הכנרת. השביל, שצבעו כחול, יוצא מאזור החורשה עם שולחנות קק"ל, שליד מגרש החניה של מסלול הפסגה. לאחר כ-0.5 ק"מ מגיע השביל בסמוך לחרבת ב"ק.
חרבת ב"ק (חירבת ג'רמק בערבית, על שם הר ג'רמק - הר מירון) נקראת על שם ישראל ב"ק, יהודי מצפת שהקים במקום התיישבות בשנת 1837, בעידודו של המושל אברהים פחה. לאחר שנתיים, כשהודח המושל, נטש ב"ק את המקום עקב חשש מבעליו המקוריים מפקיעין. במקום ניתן לראות את השרידים שנותרו מהיישוב: מאגרי המים, שרידי בית הבד, בור הקולומבריום ובריכת המים הגדולה.
מאזור חרבת ב"ק יורד השביל שצבעו מתחלף לירוק לעבר חרבת זבד. בדרכנו נעבור על פי הוטה.
הוטה היא למעשה בור או מערה, שנוצרה בעקבות חלחול המים בסלע הגיר. הוטות כגון זאת ואף עמוקות יותר נוכל לראות פזורות באזור הר מירון.
השביל ממשיך לרדת, ועובר בין בוסתני החקלאים של בית ג'אן. בנקודה מסוימת שביל ישראל מתפצל מהשביל הירוק, ואנו נמשיך עם סימון שביל ישראל החולף ליד אנדרטה לזכר חייל צה"ל סלאח קאסם, שנפל בהיתקלות עם מחבלים בדרום לבנון בשנת 1992.
לאחר הליכה קצרה נוספת נגיע לעין זבד, שבו יש תצפית מרהיבה צפונה ומערבה. מהמעיין נמשיך בסימון שביל ישראל היורד דרך נחל סוד וכסא אליהו, לעבר חרבת שמע.
חרבת שמע, המזוהה עם הכפר תקוע היהודי מתקופת המשנה, הייתה כפר צפוף שהתפתח מפרבר של הישוב מירון. במקום אפשר לראות את בית הכנסת העתיק שנהרס פעמיים ברעידות אדמה (בשנים 306 ו-418 לספירה), מקוואות, רובעי מלאכה, קברים ואף מאוזוליאום שנמצא מעט מעל בית הכנסת. נקודת עניין נוספת היא כסא אליהו – סלע בצורת עמוד הבולט בשטח בין חרבת שמע ועין זבד.
בסמוך לחרבת שמע נמצא חניון הפיתול (חניון שמע), על שם הפיתול בכביש 89 שסמוך אליו הוא ממוקם. בחניון יש ברז מים, והליכה קצרה מהקצה המערבי של החניון בשביל השחור תביא אתכם לקברו של רבי שמעון בר יוחאי.
קברו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י)ושל אלעזר בנו נמצאים במבנה גדול בעל שתי כיפות לבנות גדולות, המתנוססות מעל לקברים. במבנה ישנה מעין מחיצה וכך גם נשים וגם גברים יכולים להתפלל בו. האגדה מספרת כי הרשב"י ובנו התבודדו במערה 13 שנה בגלל רדיפות הרומאים, ועסקו בעיקר בתורה. הם ניזונו מעץ חרוב וממי מעיין שנבעו בסמוך. מכיוון שהייתה להם רק מערכת בגדים אחת, לבשו אותם רק בעת התפילה, לבל יתבלו. כשיצא בר יוחאי מהמערה לאחר שהסכנה הרומאית חלפה, וראה אנשים עובדים בשדה, כעס מאוד על שהם מתעסקים בדברים חומריים, וכל מי שנתן בו את עיניו, נשרף. הוא התבקש לחזור למערה לשנה נוספת, על מנת שיתרגל לכך שבחוץ רוב האנשים עוסקים בחומר ולא בעניינים שמימיים. מעל קברו של בר יוחאי נמצא קברו של יוחנן הסנדלר, תנא נוסף, שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת נעליים. רש"י, גדול המפרשים שחי בצרפת, נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, לכן עולים לקברו של יוחנן הסנדלר בכ"ז בתמוז, יום פטירתו של רש"י.
